הפרעת קשב, ריכוז ופעלתנות יתר

ADHD היא אחת מהפרעות ההתפתחות הנפוצות ביותר אצל ילדים. ההפרעה עלולה לפגוע בתפקוד בתחומים רבים - בבית, בקהילה, בלימודים או בעבודה ובנוסף גם בסובבים את בעל ההפרעה.

בעבר התייחסו אל ההפרעה כמוגבלת לגיל הילדות וחולפת בגיל ההתבגרות. לרוב אפשר להבחין בתסמינים כבר בילדות המוקדמת. כיום ידוע שההפרעה לא נוטה לדעוך בבגרות, אולם בחיים הבוגרים התסמינים עשויים לקבל ביטוי אחר או להיות עדינים יותר.

"המושג קשב הינו רחב מאוד. קשב תקין הוא כזה שמאפשר לאדם להתרכז במה שיבחר על אף גירויים חיצוניים מחד, ולווסת את הקשב ולהפסיק להתרכז במשהו כאשר הקשב שלו נצרך לדבר אחר מצד.

מנגנון הקשב והריכוז במוח הינו רגיש לאספקת חמצן וקשור למגוון גנים, הוא מושפע מאוד מהגנטיקה שלנו. 86% מהשונות המוסברת בהפרעת קשב הינה גנטית. לאדם עם הפרעת קשב יש סיכוי של 50% להביא לעולם ילדים עם הפרעת קשב. בדרך כלל, בנים מאובחנים יותר מבנות ובגיל מוקדם יותר משום שלהם יש נטייה מוגברת לפיתוח הפרעת קשב וריכוז המלווה במרכיבים היפראקטיביים (ADHD), לעומת בנות שיאובחנו יותר כ"עפיפון" (ADD), ובגיל מאוחר יותר. 

בהפרעת קשב וריכוז נראה שהמוח מתפקד באופן שונה לעומת אדם ללא הפרעה. החומר דופמין, המופרש באופן טבעי במוח, יופרש פחות בקרב אנשים עם הפרעת קשב וריכוז. בבדיקות הדמיה פונקציונליות, כמו EEG, נראה כי תאי המוח מאורגנים במסלולים פחות מסודרים ולכן יהיו פחות יעילים וגלי המוח יהיו איטיים יותר.

ממצאי מחקרים שונים מגלים כי ילדים ובוגרים עם הפרעת קשב לא מאובחנות ו/או לא מטופלות יראו נטייה גבוהה יותר לדימוי עצמי נמוך, לקשיים חברתיים, להתנהגויות מסוכנות, לקשיים אקדמיים ותעסוקתיים בהמשך ואף להתמכרויות לסמים קשים. גם ללא מתן טיפול תרופתי, המודעות להפרעת הקשב, של המאובחן עצמו ושל סביבתו ובעקבותיה התערבות התנהגותית הכוללת הדרכת הורים וצוות בית הספר, עשויה למתן את הנטיות הללו באופן משמעותי. טיפול תרופתי תורם לתפקוד תקין כך שבהדמיות מוחיות לא נמצא כל הבדל בין בוגרים עם הפרעות קשב תחת השפעה של ריטלין לבין בוגרים ללא הפרעות קשב. " (אדוה אפלבוים, מומחית בלקויות למידה (אבחון וטיפול), MA )

התסמינים הבולטים בתחום הקשב הם קושי בריכוז לאורך זמן ביחד עם מוסחות גבוהה, חוסר תשומת לב לפרטים, קושי בסדר וארגון, שכחנות מרובה, איבוד תדיר של ציוד, קושי לעקוב אחר הוראות ונטייה לדחות מטלות. כמו כן, הפגיעה בתפקודי הקשב והריכוז יכולה לגרום באופן עקיף להנמכה של תפקודי הזיכרון ויכולת השליפה.

מאפיין מרכזי בהפרעה הוא הנמכה בתפקודים הניהוליים. הנמכה זו יוצרת קושי משמעותי בניהול זמן וסדר יום, ארגון משימות, וויסות עצמי והתמודדות במצבי לחץ.

מנגד, לצד הקשיים של שמירה על קשב, לרבים עם ההפרעה יש נטייה למיקוד יתר המכונה גם היפר פוקוס. מיקוד זה מופיע לרוב בפעילויות המעניינות את האדם ומאפשרות סיפוק מיידי כגון פעילות מקוונת, משחקי מחשב וכדומה. במצב של מיקוד יתר ישנה שקיעה בפעילות תוך כדי התעלמות התנתקות מהסביבה וממסיחים, כאשר הקשב והריכוז מופנים אך ורק לפעילות למשך זמן ארוך.

בתחום ההיפראקטיביות והאימפולסיביות הביטוי הראשוני מתרחש לרוב כבר בגיל הילדות, לעיתים גם אצל ילדים מתחת לגיל שלוש. ההתנהגויות ההיפראקטיביות בולטות מאוד וילדים עם מרכיב היפראקטיביות דומיננטי, לרוב מופנים לאבחון מוקדם הרבה יותר מילדים עם הפרעת קשב ללא פעלתנות יתר. 

התסמינים הבולטים של ההיפראקטיביות הם חוסר מנוחה ותזוזה רבה של הגוף-בעיקר ידיים ורגליים, רעש, קולניות, נטייה להצקות, דיבור מרובה , התפרצות לדברי אחרים, צורך בתחושת ריגוש הגורם לפעולות מסוכנות כגון טיפוס למקומות גבוהים, קושי להמתין בתור וכדומה. התחושה הכללית היא שהילד מתנהג כאילו הוא "מונע על־ידי מנוע".
ביטויי ההיפראקטיביות עלולים לגרום לעימותים, לדחייה מהסביבה ולהדבקת תווית של "הילד הרע" ועשויים להביא את הילד למרידה בסמכות של הורים ושל צוותים במסגרות החינוכיות והחברתיות. תחושות הכשלון והתסכול של הילד עלולות להשפיע רבות גם על התחום הרגשי נפשי, ולכן ישנה חשיבות רבה לאבחון מוקדם החיוני לבניית תוכנית טיפול מתאימה ומניעת בעיות נלוות בהמשך.

בכדי לקבל אבחנה, יש צורך לעמוד במספר קריטריונים בכל אחד מתחומי ההפרעה, המופיעים בספר האבחנות DSM-5. האבחון מתבצע על ידי נוירולוג או פסיכיאטר וכולל בתוכו מילוי שאלונים על ידי ההורים והגגנת/מורה, פגישה בקליניקה ולעיתים הפניה למבדק ממוחשב ייעודי לבדיקת רמות הקשב, הריכוז והאימפולסיביות בהשפעת טיפול תרופתי ובלעדיו.

בהשוואה לאנשים שאובחנו בגיל מבוגר, אבחון מוקדם בילדות מפחית את הסיכון לחוות בעיות רגשיות-חברתיות.

לאנשים המגיעים לאבחון הפרעת קשב בבגרותם, לעיתים לאחר שנים של דימוי עצמי נמוך, קשיים לימודיים או חברתיים ובעיות בהתנהגות, קבלת האבחנה וטיפול מותאם עשויים להיות נקודת מפנה בחייהם.

המענה היעיל ביותר להפרעת קשב הוא טיפול רב-מערכתי מקיף, הכולל שילוב של טיפול תרופתי, טיפול רגשי ותוכנית הכוללת טיפולים ומענים שונים בתחומי הקושי האינדיבידואליים של האדם.  

כאשר ניתן מענה טיפולי בגיל צעיר ניתן להתמקד בקשיים הישירים של הפרעת הקשב ולמנוע ככל הניתן את היווצרותם של קשיים רגשיים משניים בהמשך.

טיפול תרופתי עוזר ברוב המכריע של המקרים אך חשוב לזכור שהוא יכול להוות רק חלק אחד מתוך מערך טיפולי רב-תחומי ואינו טיפול יחיד להפרעת קשב. התרופות המיועדות להפרעת קשב הן תרופות ממשפחת הממריצים כגון: ריטלין או אטנט, והן נמצאו כיעילות ביותר עבור כל הגילאים^.  התרופות הממריצות אינן ממכרות אך יחד עם זאת, לעיתים יש להן תופעות לוואי שאמורות להתמתן או להיעלם. במידה ותופעות הלוואי לא חולפות או בלתי נסבלות, ניתן לנסות תרופות אחרות.

ישנם עזרים המקלים והנותנים מענים למצבים של אי שקט סנסו-מוטורי, כגון מוצרים לפריקת אנרגיה, נשכנים שונים, פידג'טים, ומוצרי עיסוי המספקים עיסוק סנסורי שתורם לשימור הקשב והריכוז.

במצבים של הצפה חושית או רגשית ניתן להשתמש בערסל או בשמיכת כובד לעיטוף וויסות או לחלופין בעזרים להוצאת אנרגיות כגון טרמפולינה או שק אגרוף.